לפעמים אנשים לא מתחברים באהבה לעצמם. הם אוהבים את עצמם בבילבול, בפחד, באשם
ובכעס רב כל כך, עד שהם נחסמים אנרגטית ואינם מסוגלים למצוא הגשמה אישית, זוגיות, או אדם שיאהב אותם באמת. הם נאבקים שוב ושוב, באותם מערכות יחסים קשות ומצבים תקועים, שחוזרים על עצמם במעגליות בחייהם.

כאשר כל מה שהם צריכים באמת, זה רק לאהוב ולקבל את עצמם מספיק.
מספיק בכדי להפסיק להיאבק, מספיק בכדי להפסיק לכעוס על עצמם ועל העולם,
מספיק בכדי לחיות בשלום עם עצמם ועם כוח החיים,
מספיק בכדי ללמוד להעריך את כישרונותיהם ואת יכולותיהם.

וגם מספיק בכדי לשחרר שליטה, אך דווקא שם הם יתקשו… יתנגדו לשחרר, ינסו לקחת יותר שליטה,
להכריח אחרים לרצונם, בתחבולות ובכעסים, עד שיתנתקו מצינור החסד.

במקום זאת, כדאי להם לשלוט רק במה שבאמת אפשר; ביחס שלהם אל עצמם!
ובמה שאי אפשר, לשחרר לידיים של אלוהים… אני מציע להתפלל: “‘
“אלוהים, איך אני יכול לשרת אותך יותר טוב בעולם הזה? למה באתי לעולם? למה נתת לי את הנשמה והכישרונות שנתת לי? פתח את עיניי והראה לי, מה אני אמור לעשות בעולם הזה?
איך אני יכול לעשות את רצונך? לא אתה את רצוני…אלא אני את רצונך!
הרי אני רק אורח בעולם הזה, חלקיק קטן מכוח החיים, שהוא אתה.
יהי הרצון מלפניך, שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג איתי במדת הרחמים על מנת שאוכל לחיות את החיים המלאים והטובים שאתה רוצה בשבילי“.