בין אותן נשים מרפאות שחוללו נפלאות בימים ההם, נמנתה בוליסה פאלומבה די רוסו, שעלתה ארצה עם בני משפחתה מיוגוסלביה.

בוליסה הייתה שם דבר בירושלים, ידועה ברחבי העיר בזכות התרופות והמרקחות הייחודיות שרקחה במו ידיה.

אחת המרקחות המפורסמות ביותר שלה לטיפול בפצעים דלקתיים קשים, שילבה בין ה"יירב'ה בלאנקה" (עשב לבן) לבין צמח הרודה (הפיגם).

וטקס הריפוי המסורתי שלה היה מלא בכוונה:

היא הייתה עוטפת סכין חדשה וחרוז ממחרוזת תפילה,

בתוך מטפחת אדומה, ואז הייתה מעבירה את הכל בעדינות מעל המקום הכואב.

הסכין נועדה "לחתוך" את הגורם האינרגטי- נפשי לפצע, החרוז מהמחרוזת נועד לגרש העין הרעה

והמטפחת האדומה סימלה הגנה ואת את דם החיים.

לאחר מכן התיזה היא מי טל זכים על הפצע, וחבשה אותו ברטייה ספוגה במשחה מצמחי המרפא.

תוך כדי שעשתה את הפעולות הללו,

שפתיה היו לוחשות ללא הרף תפילת ריפוי עתיקה, שהתחילה ב:

"קון אל נוברה די דיו סאנטו…"-

(בשם אלוהים הקדוש והאדיר).

ההצלחה שלה חצתה מגזרים ושפות.

יום אחד הגיע לירושלים צלם רוסי נודע, שסבל מפצעים דלקתיים אכזריים שפשטו על כל גופו והגיעו עד לאפו.

כל רופאי ירושלים נלאו לרפאותו והחליטו שיש לקטוע את אפו,

בצר לו שפך את סבלו לפני אחד ממקרוביה של בוליסה פלומבה, וזה יעץ לו לסור מיד אל ביתה.

המפגש בניהם היה חיבור מיידי, הצלם שוחח עם בוליסה פלומבה ברוסית ובוליסה פלומבה השיבה לו בשפת אימה – סרבית,
ואף על פי כן הבינו זה את זו נהדר.
בוליסה פלומבה טיפלה בו במסירות, בתרופותיה הידועות והנפלאות, עד שכל עורו הפך לבן כשלג וכל פצעיו נעלמו.

לאות הוקרה, הצלם הביא את מצלמתו לחצרה והנציח בעדשתו את האישה שהביאה מזור לגופו.

בדרכי הצנועה, מתוך המקום המיוחד שלי, אני מבקש להמשיך את השושלת שלהן. לאפשר לאנשים ריפוי רגשי-אנרגטי עמוק, דווקא במקומות שבהם נדמה שכלו כל הקיצין ושאין מוצא. בדיוק כפי שעשתה בוליסה פאלומבה.

בשבילי, הניצוץ שלהן לא כבה. הוא ממשיך לפעום בכל פעם שמטופל שמגיע אליי מקבל הזדמנות לריפוי, לשינוי ולתקווה חדשה.

התמונה שאתם רואים כאן היא של בוליסה פאלומבה די רוסו.
התמונה המקורית עברה שחזור ותיקון באמצעות בינה מלאכותית (AI) טכנולוגיה של ההווה, שמחזירה לחיים את האור והחכמה של העבר.

רובי יהודה – מרפא מסורתי, שמאן, חוקר רפואות קדומות וארומתרפיסט קליני