לפעמים אנשים לא מצליחים להתחבר באהבה לעצמם. הם מתחברים לעצמם דרך ביקורתיות, אשם, פחד וכעס רב כל כך עד שהם נחסמים אנרגטית ואינם מסוגלים למצוא הגשמה אישית.
הם נאבקים שוב ושוב באותן מערכות יחסים קשות ובאותם מצבים תקועים, שחוזרים על עצמם במעגליות בחייהם.
כאשר כל מה שהם זקוקים לו באמת זה רק לאהוב ולקבל את עצמם מספיק; מספיק בכדי להפסיק לכעוס על עצמם ועל העולם, מספיק בכדי להפסיק להתייאש, מספיק בכדי להעריך את כישרונותיהם ויכולותיהם, ומספיק בכדי להשלים עם החיים ולחזור לזרימה.
ובעיקר, מספיק בכדי לשחרר שליטה. אך דווקא שם הם יתקשו ויתנגדו לשחרר; לפעמים ינסו דווקא לקחת יותר שליטה, להכריח את עצמם ואת האחרים להמשיך במעגלים של כאב וסבל, עד שיתנתקו לחלוטין מצינור הברכה ולא יבינו למה הכול נתקע בחייהם.
במקום זאת, כדאי לאדם לשלוט רק במה שבאמת אפשרי לו: ביחס שלו כלפי עצמו!
ואת שאר מורכבות החיים צריך לשחרר לידיו של אלוהים או היקום, לשתחרר את העול ואת המצבים שאין בידינו להבין או לשלוט בהם, ולחזור לזרימה.
אני מציע להתפלל בכל בוקר: "אלוהים, איך אני יכול לשרת אותך טוב יותר היום? תראה לי למה נתת לי את הנשמה והכישרונות שנתת לי.
פתח את עיניי ותדריך אותי: מה אני אמור לעשות בעולם הזה? איך אני יכול לעשות את רצונך? לא אתה את רצוני, אלא אני את רצונך.
הרי אני רק אורח בעולם הזה, חלק קטן מכוח החיים שהוא אתה.
יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג איתי במידת הרחמים, על מנת שאוכל לחיות את החיים המלאים והטובים שאתה רוצה בשבילי".
בתמונה: אחד המקומות שאני אוהב לעשות בהם התבודדות ולהבין את עצמי ואת האלוהים.


