כאשר אתם מדמיינים מלאך, אתם בטח רואים בעיני רוחכם מעין דמות יפהפייה בעלת כנפיים…
אך במקרא כתוב בבירור שלמלאכים לא היו כנפיים, אלא מראם היה כשל בני אדם רגילים –
על כן לעתים קרובות בן אדם לא ידע אם מלאך הופיע לפניו או אדם כמותו.
לעומת יצורים מקראיים אחרים כגון: הכרובים והשרפים.
דוגמה לכך ניתן לראות בסיפור אברהם אבינו, אשר לא ידע שהאורחים שהזמין לאוהלו,
היו מלאכים -"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו…"

אם כך מניין הגיעו כנפי המלאכים?
האמנות הנוצרית, החל מהמאה החמישית לפה"ס, תיארה את המלאכים כבעלי כנפיים,
וכך הם הופיעו בהמשך גם בכתבי ־היד העבריים.
בעיקר בגלל ההשפעה מהדמויות הקלאסיות של שליחי האלים הרומיים, כגון: "מרקוריוס"- האל בעל הכובע המכונף והמטה המכונף, שסביבו כרוכים שני נחשים (סמל הרפואה).
ייתכן שהדמיון המאוחר עשה דין אחד לכל היצורים שהם למעלה מן האדם
ונתן לכל המלאכים את הכנפיים של הכרובים והשרפים.
בספר שמות לדוגמה, מתוארים המלאכים דווקא כהולכים – " מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם". (שמות י"ד)