בימי הקיץ החמים, אמא שלי אירחה בצורה מיוחדת,
לפי מנהג הספניולים, מזה דורות רבים.
היא עמלה קשה במטבח והכינה ריבות מתוקות בטעמים שונים-
ריבה מעלי כותרת של ורדים, ריבת חבושים, ריבת הדרים, ריבת משמשים
וקליפות מסוכרות של תפוחי זהב.
כל ריבה ייחודית בדרכה, טעימה מאוד וצבעונית.
אך לי הכי זכורה הריבה הלבנה, מסוכר מוקצף,
בעלת המרקם של סוכריית טופי רכה, שנקראה בפינו “בלו סלטקו” (מתוק לבן),
הריבה המיתולוגית של מגורשי ספרד,
אשר יכולתי לאכול ממנה עד בלי סוף, אם רק היו מרשים לי…

כשאמא שלי הגישה את מגש הריבות לאורח, זה תמיד היה רגע חגיגי מאוד.
כל כיבוד שהוגש, הונח על גבי מגש נפרד,
היה מגש להגשת ספלי הקפה הקטנים והמיוחדים, שאמי קיבלה במתנה מסבתי
ומגש להגשת דברי המתיקה – שנקרא בספניולית “לה טבלה די דולסי”
ולידו הוגשה כוס “שרבת” (כוס מים, שבהם הונחה כפית עם הריבה או עם הבלו-סלטקו).
את המים הגישו בכוס זכוכית, בעלת עיטורי זהב, שתמיד הדהימה אותי ביופייה.

זכור לי כילד, שתמיד התבוננתי במגש המתוקים המלכותי הזה,
הוא היה מושך את עיני בצבעוניותו ומשמח את הנפש.
היה נראה כאילו הוא מספר בטעמים ובצבעים
את סיפור חייהם של אמי, סבתי והאמהות הרבות שהגיעו לפניהן,
אשר דאגו שנגדל עטופים באהבה ובמסורת, ושנפתח שורשים חזקים.

זאת לא היתה רק ריבה שאמי הגישה לאורח,
אלא רפואה מסורתית שעברה מדור לדור.
הסוכר משמש כמקור לאנרגיה זמינה ומהירה,
על מנת למנוע תחושת חולשה ועילפון במעבר החד מהחום הלוהט שבחוץ, לקור של הבית.
אדם שהתחמם יתר על המידה, היה חייב להימנע ממעבר חד לקור קיצוני או לנשום אוויר קר, פן יתקרר,
ויקבל “מאל איירה” (אוויר רע).
האיזון בין החום והקור ואיכויותיהם, היה המהות של הבריאות הטובה.
בברכת יום מתוק ומקסים,
רובי יהודה 054-2494610

רפואת האמהות שלנו rubyehuda.co.il