בבית הקטן של הנונה (סבתא) בשכונה,
כולם היו עסוקים בהכנות לקראת כניסת השבת.
פתאום אחת מבנותיה התפרצה לבית, כשהיא בהתקף חרדה, בוכה ורועדת מפחד.
היא סיפרה שצעדה באחת הסמטאות הצרות שבשכונה, ושמעה מישהו צועד בעקבותיה.
היא הסתובבה אחורנית מספר פעמים ולא ראתה אף אחד, אך שמעה בבירור שמישהו עוקב אחריה.
מהבהלה היא קיבלה “אספאנטו” (פחד חרדתי)
ונהייתה חיוורת וחלשה, כאילו שאבו לה את כל הדם מהפנים.
סבתא מיד נתנה לה מים קרים עם סוכר, נגד הפחד.
אך היא הרגישה כי צריך לעשות עוד משהו בכדי לסלק את ה”אספאנטו” ולהרגיע את החרדה,
שלא תיתפס בגוף.

בחצר הקטנה של סבתא עמדו עציצים גדולים, מאולתרים מקופסאות שימורים ישנות
וביניהם נמצא צמח אחד מיוחד בשם “מיורנה” (אזובית תרבותית), שמרגיע את הנפש ומטפל בחרדה ופחד.
סבתא, שהאמינה מאוד ביכולות הריפוי של הצמחים, החליטה להכין ממנו שיקוי מסורתי נגד ה”אספאנטו”.
בליל השישי, בשעת חצות, לאחר שכולם עלו למיטות,
סבתא החלה להכין את השיקוי.

היא קטפה גבעול מצמח המיורנה, בעל עלים ירוקים והכניסה את העלים לתוך כוס זכוכית נקייה.
היא כיסתה את העלים בשכבת סוכר לבן
וסגרה את פתח הכוס בבד גזה דק
ואז הידקה חזק בגומייה.
סבתא הניחה את הכוס לאור קרני הירח המתמעט
ועל הכוס הניחה ספר תנ”ך.
היא התפללה בשקט שבע פעמים את הפסוק: “שם פחדו פחד לא היה פחד” (תהילים נג ו).

עם שחר, היא קמה ממיטתה בשקט ולקחה את הכוס,
סיננה את הנוזל שנשאר בתחתית הכוס, אל תוך כוס נקייה
ולקחה אותה לחדרה של ביתה,
בצעדים זהירים, היא פסעה לחדר והעירה בעדינות את הילדה, היא נתנה לה בשקט לשתות את השיקוי
ולחשה : “שיהיה זה לתרופה, לשכינה, לרפואה, כל הרע מגורש למעמקי הים”

במשך שלושה בקרים היא הכינה לה את התרופה הזאת
וכבדרך פלא הילדה חזרה לעצמה, מאושרת, בריאה ושמחה