בדורות הקודמים הייתה לספניולים, יהודי ספרד – מסורת מיוחדת סביב הילוד וההגנה עליו.
האמהות היו נוהגות לשים על התינוק קמיע קטן מזהב, כדי להגן עליו מעין הרע וממחלת הצהבת הנוראית.
יש שהשתמשו בעלה מצמח הרודה- הפיגם, עטפו אותו בדף זהב מבריק וענדו על התינוק לשם שמירה והגנה.
לילדים זכרים ענדו לעיתים מזוזה קטנה מזהב על דש הבגד, שהשמשה כקמיע מגן,
ולילדות ענדו סיכה בצורת מגן דוד או חמסה מזהב, לשמירה.
כך נהגו עד שהגיע התינוק לגיל שנה.

וגם האם הטרייה לא נשכחה. 
לעיתים היא ענדה עלה רודה נסתר מאחורי האוזן, למען שיוסיף לה כוח והגנה נוספת נגד עין הרע.

הסבתות והדודות היו מביאות ליולדת סלסלת מרציפן – ממתק שמורכב מקמח שקדים וסוכר.
השקדים הלבנים חיזקו את ייצור החלב של האם, והסוכר סייע להתמודד עם פחד ודיכאון לאחר הלידה.
כל מרציפן היה מקושט בעלה רודה או בשקד, כסמל להגנה וחיים מתוקים.

גם לי אישית, כשילדה אותי אמי, הביאו סלסלה ענקית של מרציפן ואני בטוח שינקתי מרציפן עוד מחלב אמי.
ולכן, עד היום, אני אוהב מרציפן בכל ליבי. 🙂