בדורות הקודמים, הייתה לספניולים (יהודי ספרד), מסורת מיוחדת.
האמהות שלנו היו נוהגות לשים על התינוק, קמיע קטן מזהב, בכדי להגן עליו מעין הרע וממחלת הצהבת הנוראית.
יש אמהות שלקחו עלה מצמח הרודה – הפיגם, עטפו אותו בדף זהב מבריק וענדו על התינוק לשם שמירה והגנה.
יש שענדו מזוזה קטנה מזהב, על דש הבגד של התינוק ממין זכר, אשר שימשה לו כקמיע מגן.
ולתינוקת ענדו סיכה בצורת מגן-דוד או חמסה מזהב, לשמירה.
זאת עשו עד אשר התינוק הגיע לגיל שנה.

אף האם הטרייה, לא שכחה את עצמה.
היא ענדה עלה רודה נסתר מאחורי האוזן, למען שיוסיף לה כוח והגנה נוספת נגד עין הרע.
הסבתא והדודות היו מביאות ליולדת סלסלת מרציפן (ממתק שמורכב מקמח שקדים וסוכר).
השקדים הלבנים שימשו להגברת החלב והסוכר שימש נגד הפחד ודיכאון לאחר לידה.
כל מרציפן היה מקושט בעלה רודה או בשקד.
גם לאמא שלי, כשילדה אותי, הביאו סלסלה ענקית של מרציפן, אני טוען שאני ינקתי מרציפן עוד מחלב אימי
ולכן עד היום אני מאוד אוהב מרציפן. 🙂