כל יום, הרוח מדברת אלינו.
היא זורמת במים, לוחשת על כנפי הרוחות המנשבות, ומתגוררת ביערות ובמדבריות.
קולה ברור ועקבי, אך לעיתים אנו מתעלמים ממנו.
הרוח מלמדת אותנו את הדרך לריפוי – הן דרך החלומות, והן דרך הסמלים והישתקפויות החיים סביבנו.

היא מדברת על הכאב והחוסר שמרגישים רבים מאיתנו, על החיפוש אחר זהות אמיתית.
תחושות אלו מלוות לעיתים בכעס ובטינה, תוצאה של כאב מתמשך שלא טופל.
אנשים רבים מנסים להיפטר מכאבם דרך אלימות או האשמת אחרים,
אך האשמה אינה נמצאת מחוץ לנו – אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את מה ששייך לנו באמת.

הדרך לריפוי עוברת דרך קבלת העצמי ואהבה עצמית. אלו הן התכונות שנדרשות לנו כדי לרפא את נפשנו, ללא קשר לרקע או לאמונות שלנו.
אם נרצה לחוות את מלוא החיים ולהגיע לשלווה, עלינו להתחיל באהבה עצמית.
חסך באהבה עצמית העצמי הופך כל ביקורת לפצע פתוח. כדי למצוא שלווה, עלינו לצאת למסע פנימי של גילוי העצמי.
עלינו לחבר את עצמנו לאור הפנימי שלנו, לאינטליגנציה הרוחנית המנחה אותנו.

כאשר נעשה זאת, נפתח את עצמנו להרמוניה ואחדות עם היקום. עלינו להקשיב ללחישות הרוח, לתת לחוכמתה להאיר את דרכנו.
מי יתן וכולנו נמצא את השלווה הפנימית ונתחבר לחוכמה העתיקה ונוכל להאיר את עולמנו דרך מעשינו וכוונותינו.