כל יום, הרוח מדברת אלינו. היא זורמת במים,
לוחשת על כנפי הרוח הנושבת, ומתגוררת ביערות ובמדבריות.
קולה ברור ועקבי, אך בכל זאת אנו מתעלמים ממנו.
היא מלמדת אותנו את הדרך לריפוי, הן דרך החלומות
והן דרך הישתקפויות וסמלים המקיפים אותנו.
היא מורה לנו את הדרך לריפוי, דרך חלומותינו והסמלים סביבנו.
היא מדברת על הכאב והחוסר שמרגישים רבים מאיתנו, על החיפוש אחר זהות אמיתית.
זאת תחושה המלווה בכעס ובטינה, מתוך כאב מתמשך שלא מטופל.
אנשים רבים מנסים להיפטר מכאבם באמצעות אלימות וכעס, מאשימים אחרים בצרותיהם.
אך האשמה אינה נמצאת מחוץ לנו.
היות ואף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את מה ששייך לנו באמת.
הדרך לריפוי עוברת דרך קבלת העצמי ואהבה עצמית. אלו הן התכונות שנדרשות לנו כדי לרפא את נפשנו, ללא קשר לרקע או לאמונות שלנו. אם נרצה לחוות את מלוא החיים ולהגיע לשלווה, עלינו להתחיל באהבה עצמית.
חסר בערך העצמי הופך כל ביקורת לפצע פתוח. כדי למצוא שלווה, עלינו לצאת למסע פנימי של גילוי העצמי. עלינו לחבר את עצמנו לאור הפנימי שלנו, לאינטליגנציה הרוחנית המנחה אותנו.
כאשר נעשה זאת, נפתח את עצמנו להרמוניה ואחדות עם היקום.
עלינו להקשיב ללחישות הרוח, לתת לחוכמתה להאיר את דרכנו.
מי יתן וכולנו נמצא את השלווה הפנימית ונתחבר לחוכמה העתיקה
ונוכל להאיר את עולמנו דרך מעשינו וכוונותינו.