הספניולים, ברובם, הם מצניעי לכת, ללא גינוני התחסדות.
הם נמנעים מדרמה ו־״פיזגור״ – כבדות,
ומעדיפים לנהוג ב״ג'וסטו״ – בדרכים צנועות, פשוטות וישרות.

חג הסוכות בגולה, כפי שסיפרו לי זקני השבט, היה חג של זיכוי הרבים ושמחה לעניי העיר.
סוכה אחת גדולה הייתה צמודה לבית הכנסת, ובה חגגו את החג כל בני הקהילה יחד.
במהלך החג החזיקו את ארבעת המינים והעבירו אותם מהאחד לשני, ובכך זיכו את הרבים.

המתפללים בעלי היכולת תרמו לבית הכנסת מזון ומאכלים:
בורקס, אובאס (ענבים), גווובוס (ביצים), בויוס/בולמס (מאפים), ערק ועוד.
עם צאת הכיפור הגיעו כל עניי העיר אל בית הכנסת, להתפלל ולאכול יחד.
״עניי עירך קודמים״ היה כלל יסוד בהלכות הצדקה,
והספניולים יישמו אותו במלוא מובן המילה: תרומות לקופות צדקה קטנות, בתי יתומים, בתי חולים ומוסדות נוספים.

המסורת הזו של נתינה ופתיחת הלב, אחדות ושמחה פשוטה – היא עדות חיה לערכי הקהילה הספניולית.
בפשטות ובצניעות ידעו לחבר בין אנשים, לשמור על אחווה ולחזק שיתוף פעולה.

היום, יותר מתמיד,
בזמנים של מתח מדיני‑ביטחוני וכלכלי,
בזמנים בה החברה נוטה לפילוג ולחוסר ביטחון. 
המסר של התרבות הספניולית של אחדות ושיתוף פעולה רלוונטי מתמיד.
חג סוכות של שלווה, שמחה ואחדות לכל חבריי.