"מלכת העשבים": אצל יהודי ספרד השתמשו בצמח הרודה/רוטה (פיגם) למטרות רבות: לרפואות, לסגולות ואף בטקסים דתיים.
הרודה צמחה בחצרות בתי היהודים ברודוס, בסלוניקי, בקונסטנטינופול, באיזמיר ואף בחצרות ירושלים העתיקה. זכור לי במיוחד שבחצר של סבתי צמחה רודה גדולה, בתוך עציץ מאולתר מקופסת פח.
כחלק מטקסי הריפוי ברודה, נשים הסתירו את הצמח תחת הכרית של האם החדשה או על עריסת התינוק בעת ברית המילה, ביחד עם סיכת זהב קטנה בצורת מזוזה או חמסה.
לכן, אומרים עליה בלאדינו: "רודה, גווארדה דה לאס קרייטוראס" – רודה, המגינה של הילדים.
ובתקופת האימפריה העות'מנית מסופר שנשים יהודיות חזרו מהקווה בערבי שישי, אוחזות זר רודה מעל ליבן.
נעזרו ברודה לעודד פעולת מעיים אצל התינוק (עם גבעול הרודה), להסיר בהלה ופחד (אספאנטו), להגנה מעין הרע (מאל אוג'ו), לסלק רוחות רעות ולשמור על האם החדשה והתינוק מכל רע.
מי שסבל ממועקה, בלע עלה רודה קצוץ עם כמון, ושתה מיד לאחר מכן כוס מים.
כמו כן, השתמשו בה גם לטיפול בבעיות אקזמה, ארטריטיס, כאבי גב ועוד.
אני אישית, מכין ממנה מרקחת נהדרת לכאבי סיאטיקה (כאב גב תחתון שמקרין לרגל ) ועוד.
וזכור לי גם שהיו שמים עציץ רודה בכניסה לבית.
לכן רודה נקראה 'מלכת העשבים'.


