בארץ רחוקה חי איש זקן שנודע בחוכמתו למרחקים.
אנשים מכל המדינה היו מגיעים לקבל את עצתו.
אך אדם אחד, שקינא באותו חכם, החליט שברצונו להפילו בפח ולהשפילו בפומבי.
ימים רבים חשב על דרך בה יוכל להערים על החכם… ויום אחד עלה לו רעיון,
הוא חיכה לשעה בה הסתובב החכם בשוק וכשהתאספו סביבו קהל של אנשים, הוא קרא לחכם ואמר בקול רם:
“יש בידי הסגורה פרפר, התוכל לגלות לי אם הוא חי או מת?” .
הביט בו החכם, חשב וענה: “התשובה בידייך!”.

👈🏻 רוח הקנאה –
בחג הפורים, מסופר על המן הרשע, אשר קינא במרדכי היהודי, רצה להשפילו והיה מוכן להרוס אומה שלמה בכדי לזכות בעודף כבוד ובגלל זה הופשט מכל הברכות שהיו לו.
אנו חיים בעולם שמעודד תחרותיות והפקה מרבית ולכן מקדם תחושת חוסר ערך עצמי
ורצון לקבל את המשאבים וההישגים של האחר, מבלי לעבוד עבורם.
ילד, כאשר הוא חי במקום שבו עליו להתמודד או להתחרות באחרים בכדי להתקבל ואינו מוכן מספיק להתמודדות זאת,
ינסה “לגנוב” את תשומת לב רק לעצמו.
רוח הקנאה, גורמת לתחושה של ניתוק מהשלמות, תחושה ש”אין לי מספיק ממה שאני צריך”.
היא רעבה כל הזמן לברכה של האחר.
האדם המקנא נוטה לחפש הקלה מהכאב הנפשי הזה, באמצעות הקנאה הלא מוסרית והבלתי בונה,
הוא חש אושר על חוסר המזל של אחרים, או מנסה לגרום אומללות לאחר ומתקשה להכיל את ברכתו..
👈🏻 השיעור שרוח הקנאה באה ללמד אותנו הוא-להאמין בשפע שלנו, לשמוח בחלקנו ולא להתמקד בחוסר,
להכיר בברכות שלנו ולומר תודה, לא להתמקד בכלל במה שיש לאחר.
עלינו להזין את הלב באהבה, בחמלה, בביטחון ולמלא את החסך שבנפש.
חוכמה אמיתית היא כזו שעוזרת לנו למצוא את התשובות בתוכנו ומעצימה אותנו!