בשנת 1639, יצאה “המשחה הסימפטטית” .
איתה ריפאו פצעים וחבלות, מבלי לגעת בהם כלל וכלל, אלא ע”י טיפול מרחוק.
האבקה הוכנה בעיקרה, מנחושת גופרתית ירוקה, אליה הוסיפו מינרל מומיו, אזוב שצומח על גולגולת של מת וכד’.
האדם שרקח אותה טען כי קיבל את התרופה הסודית, מנזיר בפירנצה.
הטיפול עצמו היה “אלחוטי”,
על ידי פנייה לאנרגיה הטבועה בכל אובייקט, ניתן היה להפיק תוצאה חיובית מהאובייקט האמור.
“ניתן לרפא כל אחד שנפצע, גם אם הוא נמצא במרחק של עשרה קילומטרים ממך,
אם יש לך רק את הדם שלו” – כך נכתב.
את התחבושת הספוגה מהפצע המדמם, ייבשו והניחו בקערה ועליה משחו את משחת הפלא.
או משחו את המשחה על כלי הנשק הפוגע.

על אותו העיקרון ישנה סגולת ריפוי עתיקה, שאם אדם נחתך או מקבל מכה מסכין, מספריים או מוט ברזל,
עליו למשוך את ה”כלי הפוגע” בשמן ולומר:
” לא הכאבתי לך אז אל תכאיב לי !”.
באורח פלא הסגולה עובדת, כל פעם מחדש
והמכה או הפצע, מפסיקים לכאוב ומתרפאים.
אני מצאתי שהיא עובדת גם אם מקבלים מכה באצבע משולחן עץ וכד.