בחיים אנו נפגוש לפעמים בכל מיני קולות שמבקשים לצמצם אותנו, שינסו לגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו, לגרום לנו להרגיש שאנחנו לא בסדר. זה כואב ולפעמים אפילו משפיל. התחושה הזאת לא מגיעה סתם, היא סימן שרוח של התעמרות שנקראית "סניורה אבוזה" (בלאדינו), נכנסה לחייכם. רוח ההתעמרות עוברת דרך מילים פוגעניות והתנהגות משפילה. היא רוח מצמצמת שניזונה מהשפלה, מפחד ומשליטה.

איך היא נראית ואיך היא פועלת? רוח ההתעמרות מתגלמת דווקא דרך אנשים יומיומיים לגמרי: אחים, הורים, דודה מבוגרת, פקידה בקופת חולים, שכנה בבניין, או סתם מבט ביקורתי ברחוב. לפעמים היא תופיע בדמות סמכותית, דידקטית, חדת מבט וקרה, כזו שמציגה את עצמה כאילו היא צודקת תמיד. ולפעמים היא תופיע עטופה בקסם, באיפור מדויק, בבושם מתוק.
כלפי חוץ, היא תציג חזות של האישה המנוסה והמסורה, הצדיקה, זו שנושאת בנטל.
אבל לקרבה שלה יש תמיד תג מחיר סמוי והרסני: שליטה מוחלטת דרך הפרדה ובידוד, שליטה דרך הקטנה.
לפעמים היא לא תעמוד מולנו בגלוי, אלא תפעל מתוך צללים ומארבים, מרכלת וזוממת מאחורי גבינו.
מאחורי כל חיוך שלה מסתתר פסק דין ומאחורי כל הערה שלה ישנו רצון אחד: לכופף אותנו לרצונות שלה ולחנוק את הקול שלנו וכל דעה עצמאית שיש לנו.
הרוח הזו אינה יכולה לפעול במרחב שיש בו קולות נוספים, שיתוף פעולה או אהבה חופשית. היא חייבת לבודד אותנו כדי שלא יהיה אף אחד שיהווה איום על הסמכות הבלעדית שלה.

רוח ההתעמרות מייצגת את הקול המהדהד של חברה שמפחדת מהשונה, מחריגה מהנורמה, מרגש וממידת היצירתיות. היא כמו אש דורסנית וחסרת חמלה המאיימת לשרוף כל חריגה.
היא לא סובלת רגש, לא מקבלת שוני וחשה איום מכל מי שאינו משחק לפי הכללים שלה. היא פועלת באקט דורסני שנועד לגרום לך להטיל ספק בעצמך, לכעוס או להתחנן לאישור שלה.
במהותה היא חרדה נורא משינוי וחושבת שתפקידה בעולם הוא לשמור על הסדר המוכר.

הצל הפנימי והפצע הרגשי שלה היא איננה רוח רעה, אלא רוח פצועה, ולא תמיד היא מגיעה מבחוץ. לעיתים אף תופיע מבפנים, מתוכנו, כקול שמדבר כביכול לטובתנו אך למעשה מקטין אותנו ומונע מאתנו לעשות שינוי נדרש. לעיתים קרובות היא תתיישב בליבו של אדם שבעצמו עבר השפלה, שגדל בבית שבו האהבה הייתה מותנית בהתנהגות "נכונה", שהפך את השליטה לאמצעי הישרדות שלו. אנשים שלא מרשים לעצמם להיות רכים נותנים לרוח הזו בית. הם הופכים לשליחיה, לעיתים מבלי להיות מודעים לכך. הם מבקרים אחרים כדי שלא יבקרו אותם, והם מתקנים אחרים כדי לא לגעת בפצע של עצמם.

מתי רוח ההתעמרות מופיעה ולמי היא מגיעה? רוח ההתעמרות מופיעה בחיינו בדיוק כשאנחנו מנסים לגדול, להתחיל משהו חדש, לעמוד על שלנו, או כשאנחנו הכי זקוקים לביטחון. נפגוש בה כאשר נתחיל ללכת בדרך משלנו, כשניקח את זכותנו בעולם מבלי לבקש רשות, כשלא נהיה מוכנים להצטדק עוד על קיומנו, או כשנהיה רגישים וחופשיים מדי בסביבה נוקשה. היא תבוא להזכיר לנו, שוב ושוב, שאנחנו "לא בסדר".
רוח ההתעמרות תרדוף אנשים רגישים ויצירתיים, משום שהאותנטיות שלהם מהווה מראה כואבת עבורה. אדם שפועל מתוך הלב ולא מתוך גבולות נוקשים מערער את המבנים שהיא נלחמת לשמר.
רוח ההתעמרות – "סניורה אבוזה", חשה דחף לכבות את האור שלהם, כדי להצדיק את החושך והכלא הפנימי שבו היא עצמה חיה.

הריפוי: איך לעמוד מולה מבלי לאבד את עצמנו? כשאנחנו רוצים להחלים מנוכחותה של רוח ההתעמרות אנחנו לא מחפשים רק לנצח אותה, אלא לשנות את כל שדה הקיום שלנו.
אנחנו צריכים לזכור שלא הגענו לעולם הזה רק כדי לרצות אחרים, אלא כדי לגלות מי אנחנו, להביע את האמת הפנימית שלנו ולחיות דרכה. כל בחירה שמביאה אותנו לעמוד באמת שלנו מחלישה אותה.
זכרו: אינכם חייבים הסברים, אישור או רשות מאף אחד כדי להיות מי שאתם ולפעול בעולם.
כל פעם שהרוח הזאת תבקר אותנו, נעצור וננשום עמוק אל מול הקול המשתק והמרושע שלה. נסרב להטיל ספק בעצמנו ונקבע בתוכנו בבהירות: הקול הזה אינו לטובתי, הוא בא אך ורק כדי לצמצם אותי.
מיד נתרחק ממנה ונשמור על המרחב שלנו מנוכחותה.

במקום לנהל איתה דיון בתוך הראש או לנסות להבין את המניע שלה, נכריז עליה כעל טריטוריה זרה ומסוכנת, נמשוך את האנרגיה שלנו בחזרה ממנה ונציב את הגבול הפיזי או האנרגטי הנדרש מולה.
דבר ראשון, נתרחק ממנה ונשמור על המרחב שלנו מנוכחותה.
יש דרכים עקיפות לפעול נגדה, גם מבלי להתנצח איתה. התרופה הטובה ביותר נגדה היא משיכת האנרגיה שלנו בחזרה. לא להסביר, לא לבקש את רשותה ולא להצטדק. פשוט להציב גבול פיזי או אנרגטי ולשמור על המרחב. לא ניכנס לדיון או ויכוח הגיוני איתה.
הרוח הזאת מחפשת שנתמודד איתה בזירה שלה – זירת ההאשמות, הכעס, חיפוש החוק והצדק היבש. היא מניפולטורית של חוקים, תערב מערכות וסמכויות חיצוניות נגדנו (משטרה, רופאים בכירים, עורכי דין, פרוטוקולים וחוקים יבשים)  היא תעשה כל שביכולתה כדי לייצר מצג שווא שאנו פועלים 'מחוץ לחוק' או 'מחוץ לנורמה'. היא מנסה לנכס לעצמה את תפקיד השופט והתליין.
והיא תשתמש בהיגיון נטול חמלה כדי לערער את הלגיטימיות של הרגשות והחופש שלכם. ויכוח נטול חמלה, האשמות או היגררות לזעם הם המזון שלה, ושם היא תנצח כי זה המגרש הביתי שלה.

לסיכום
רוח ההתעמרות אינה אויב, אלא היא מורה קשוחה מדי. המניע העמוק שלה הוא חרדה קיומית משינוי וצורך הישרדותי בשליטה. היא פועלת מתוך פצע של אהבה מותנית, ומשחזרת את ההשפלה שהיא עצמה חוותה. היא מגיעה לנסות לכופף אותנו כדי שנוכל ללמוד לזקוף גב ולהציב גבולות ברורים. היא באה לערער את הביטחון שלנו, כדי שמתוך חוסר ברירה נלמד להכיר בערך ובסמכות של עצמנו, לשחרר מחויבויות ישנות וכובלות שכבר אינן משרתות את הלב שלנו, ולהישאר נאמנים לעצמנו גם בעולם מאתגר.
"סניורה אבוזה" מגיעה כדי לנתק אותנו מהאשליה שמישהו אחר יבוא להציל אותנו או לתווך לנו את העולם ברכות.
כשאף קול חיצוני לא עונה לקריאתנו, אנו נאלצים לחבק את הילד הפנימי שלנו בזרועותינו, להפוך לסמכות העליונה של חיינו, ולגלות שאנו חזקים יותר מכל כוח שמנסה לכבות אותנו.

ברפואת האמהות שלנו, אנחנו לומדים להכיר ברוחות הללו, לא כדי לפחד מהן, אלא כדי לזכור מי אנחנו בלי הקולות שלהן.