בחיים אנו נפגוש בקולות שמבקשים שנפסיק להיות מי שאנחנו.
קרה לכם פעם שמישהו ניסה לצמצם אתכם? שהיה לא הוגן אתכם, אבל ניסה לגרום לכם להרגיש שאתם לא בסדר? שאתם טועים? זה מתסכל, זה כואב ולפעמים אפילו משפיל.

התחושה הזאת – לא מגיעה סתם, היא סימן שרוח של התעמרות נכנסה לחייכם.
זאת רוח שעוברת דרך מילים פוגעניות והתנהגות משפילה.
זו רוח מצמצמת שניזונה מההשפלה, מפחד ומשליטה.
ברפואה העתיקה של הנשים, רוח ההתעמרות נקראה "סניורה אבוזו". (בשפת הלאדינו)

איך היא נראית ואיך היא פועלת?
רוח ההתעמרות מגיעה לפעמים דרך התעמרות מאחרים ומתגלמת דווקא דרך אנשים יומיומיים לגמרי: אחים, הורים, דודה מבוגרת, פקידה בקופת חולים, שכנה בבניין, או סתם מבט ביקורתי ברחוב.
לפעמים היא תופיע בדמות סמכותית, דידקטית, חדת מבט וקרה –
כזו שמציגה את עצמה כאילו היא צודקת תמיד.
לפעמים היא תופיע  עטופה בקסם, באיפור מדויק, בבושם מתוק – כאילו באה מתוך חיבה, עטופה במילים של דאגה, חיפוש צדק או ניסיון "לתקן".
אבל מאחורי כל חיוך יסתתר פסק־דין ומאחורי כל הערה – תמיד יהיה רצון אחד: לכופף אותך, ליישר אותך לפי קו שהיא מאמינה בו, לחנוק את הקול שלך.
זה הקול המהדהד של החברה שמפחדת מהשונה, מחריגה מהנורמה, מרגש, מיצירתיות.

אך לא תמיד היא מגיעה מבחוץ ולעיתים אף תגיע מבפנים, מתוכנו.  
כקול שכאילו מדבר לטובתנו, אבל מקטין אותנו ומונע שינוי.

מהות הרוח: שליטה דרך הקטנה.
רוח ההתעמרות היא כמו אש דורסנית וחסרת חמלה, המאיימת לשרוף כל חריגה מהנורמה.
היא לא סובלת רגש, לא מקבלת שוני וחשה איום מכל מי שאינו משחק לפי כללי החברה.
במהותה – היא חרדה משינוי.
תפקידה בעולם הוא לשמור על הסדר המוכר – גם אם הסדר הזה עקר ומדכא.
היא איננה רעה, אלא פצועה.
לעיתים קרובות היא יושבת בלב של אדם שבעצמו עבר השפלה,
כי גדל בבית שבו האהבה הייתה מותנית בהתנהגות "נכונה"
והפך את השליטה לאמצעי הישרדות.

ולכן אנשים שלא הרשו לעצמם להיות רכים, נותנים לרוח הזו בית.
הם הופכים לשליחיה – לעיתים בלי להיות מודעים לכך.
הם מבקרים כדי שלא יבקרו אותם.
הם מתקנים אחרים – כדי לא לגעת בפצע של עצמם.

מתי היא מופיעה?
רוח ההתעמרות מופיעה בחיינו בדיוק כשאנחנו מנסים לגדול, להתחיל משהו חדש, לעמוד על שלנו,
או כשאנחנו הכי זקוקים לביטחון.
ונפגוש בה כאשר נתחיל ללכת בדרך אותנטית משלנו, כשניקח את זכותנו מבלי לבקש רשות, כשלא נהיה מוכנים להצטדק על קיומנו, כשאנחנו שונים מדי, רגישים מדי ו/או חופשיים מדי,
היא תבוא להזכיר לנו, שוב ושוב: "לא ככה עושים. לא ככה נראים. אתה לא בסדר".

למי היא נשלחת? למה דווקא אני?
רוח ההתעמרות נמשכת דווקא לאנשים רגישים, יצירתיים, חופשיים.
היא מנסה לדכא אותם – כי האמת שלהם מאיימת על המבנים שהיא נלחמת לשמר.
אם היא פוגעת בך שוב ושוב – כנראה שאתה מהפכני.
כנראה שאתה חי מתוך אמת.

ריפוי:
כשאנחנו רוצים להחלים מנוכחותה של הרוח – אנחנו לא מחפשים רק "להתחזק" מולה, אלא לשנות את כל שדה הקיום שלנו. לעבור מלהרגיש רדופים – אל תחושת חירות.
אנחנו צריכים לזכור, שלא הגענו לעולם הזה רק כדי לרצות אחרים, אלא הגענו כדי לגלות מי אנחנו ולהביע את האמת הפנימית שלנו ולחיות דרכה.
כל בחירה שמביאה אותנו לעמוד באמת שלנו, לדבר את הלב שלנו, להופיע כמו שאנחנו בעולם, מחלישה אותה.
זכור: אינך חייב הסבר, אישור או רשות להיות מי שאתה בעולם.

איך לעמוד מולה – בלי לאבד את עצמנו?
זכור: זה לא אתה – זו היא!
כל פעם שהרוח תבקר אותך, שאל: האם מה שהיא אומרת עוזר לי לגדול, או מצמצם אותי?
האם דבריה באים מאהבה, או מצורך בשליטה?
שמור על המרחב שלך ונשום עמוק מול הקול שלה.
אל תיכנס לדיון "הגיוני", הרוח הזאת מחפשת שתתמודד איתה בזירה שלה – בזירת ההיגיון, החוק, הצדק.
אבל שם היא תנצח, כי כל מטרתה היא שתטיל ספק בעצמך.

ובכדי לעזור להשתחרר מההשפעות של רוח ההתעמרות – רקחתי חומר שנקרא "האומץ להיות מי שאני".
שמבוסס על פורמולה עתיקה, שמחזקת את תחושת הזכות הפנימית ומרפאת את מרכז הבטן והלב.
זו פורמולה שמזינה את הנפש, מחברת לעוגן פנימי.
היא נותנת תחושת ביטחון, הגנה וחופש להיות מי שאתם.
זהו טקס אישי קטן בבקבוק.
כדי שנוכל לחיות את האמת שלנו בעולם – בלי להצטמצם.
ולזכור שהאלוהי הוא מה שקורה כשאנחנו פועלים מתוך נוכחות ולא מתוך פחד.

לסיום: רוח ההתעמרות אינה אויב , אלא היא מורה קשוחה מדי.
היא באה לנסות לכופף אותך בכדי שתוכל לזקוף גב.
היא באה לערער את הביטחון שלך ברכות שלך, בכדי שתוכל ללמוד להישאר רך ועדיין להרגיש בטוח, גם בעולם קשה.

ברפואת האמהות שלנו, אנחנו לומדים להכיר ברוחות הללו- לא כדי לפחד מהן, אלא כדי לזכור מי אנחנו בלי הקולות שלהן.

כי אתה לא טעות –  ואין דבר שלם יותר ממי שמעז לחיות לפי הלב.