בחברה שבה מלמדים אותנו להתבייש בגוף שלנו, ביופי הטבעי שלנו,
בגיל שלנו, במיניות שלנו, במצב הזוגי שלנו (אם לא התחתנו בגיל מוקדם),
בגודל הבית, בגודל המכונית, במספר הלייקים והעוקבים ברשתות החברתיות… ועוד.
קל מאוד להיתפס ברוח הבושה.
רוח הבושה, היא אנרגיה חייה וקיימת,
ש”אוחזת” בנו במקומות מוסתרים, כמו בבית השחי ומתחת לאיברי המין.
היא תופסת באנשים שביישו אותם,
השפילו אותם,
הקטינו אותם,
השתיקו את קולם.
כך היא עוברת מדור לדור, מאם לבת ומאב לבן.
רוח הבושה, נקראת גם ה”רוח המסתורית”,
כי היא נחבאת, מסתתרת ולובשת מסיכות שונות,
לכן קשה לזהות אותה והיא תחיה בתוכנו במשך שנים רבות,
עד שנלמד את השיעור שהיא מביאה עימה- לאהוב את מי שאנחנו ברגע זה ולהכיר בברכות ובהישגים שכן השגנו.
לכן רקחתי תרסיס מומלץ לסילוק רוח הבושה, שנקרא : “בלי בושה”
ואחלוק עמכם תפילה לשחרור מרוח הבושה:
מניין באת, רוח של בושה?
באיזה שלב בחיים הגעת אלי?
באיזו פינה חשוכה תפסתי בך, מבלי לשים לב?
באיזו פינה חשוכה תפסת בי?
במה אני מתבייש? במה גופי מתבייש בעצמו?
בפנים שלי? בעיניים שלי? באף שלי? במבנה הגוף שלי?
או אולי במצבי החברתי או הכלכלי?
מה השיעור הזה שבאת ללמד אותי?
מדוע את מעכבת אותי?
מדוע נשמתי ביקשה להתעכב?
אני מבקש ממך לצאת מחיי ולעזוב אותי לנפשי.
את כבר לא רצויה יותר בתוכי, לכי לדרכך.
באת ללמד אותי, אבל אני רוצה להמשיך בדרכי בלעדיך.
אני רוצה להרים את ראשי, אני רוצה להתחבר לעצמי האמיתי,
אני רוצה ללכת ביופי ובהרמוניה, עם היקום;
אני רוצה להיות חופשי,
אני רוצה שהאור יאיר את דרכי והחושך יברח,
אין לי מה להסתיר ולהתעכב יותר!
הנה כאן באור מלא, גופי, נפשי ומחשבותיי,
אני מרגיש שלם על סך כל חלקי, חוזקותיי וחולשותיי.
אם פגעתי או עשיתי חטאתי, אתקן את דרכיי חדור אמונה
ואחיה בשלום עם עצמי ועם אחרים.
רוח של בושה הסתלקי מליבי, מנפשי וממחשבותיי.
אני חי למען מי שאוהב אותי, שסולח לי, שמכיר בערכי.
אני חי למעני.
להתראות, להתראות, רוח של בושה.