האם גם אתם מרגישים שתחושה של בושה, עצב או אשם אוחזת בכם ולא מרפה?
-ליאת (שם בדוי), סטודנטית באוניברסיטה.
התקשרה אליי ערב אחד, קולה עצוב ועייף,
היא ממש רצתה להתקדם בחיים ולא הצליחה, זאת הסיבה שהיא פנתה אליי.
היא סיפרה לי שהיא מרגישה שכל מה שהיא עושה בחיים, הוא חסר תועלת.
“אני לא מצליחה להתרכז בלימודים”, היא אומרת, “יש לי את כל הפוטנציאל להיות התלמידה הכי טובה בכיתה,
אבל אני פשוט לא מצליחה להגשים אותו וזה גורם לי לבכות כל הזמן.
אני מרגישה חסרת תועלת … ולא מצליחה לעשות את הורי גאים”,
אני גם מרגישה מכוערת, עליתי במשקל ואני מתביישת בגוף שלי, למרות שאנשים מסביב מחמיאים לי”
ליאת חולקת איתי את דמעותיה השקטות.
האזנתי לה בשקט ואמרתי: “ליאת, אני שומע ממך, שחשוב לך שאחרים יהיו מרוצים ממך,
ואת משתדלת לתת את ה”הכי טוב שלך” למענם ולמען הורייך…
אבל מה לגבייך? מה עם הצורך האישי שלך?”
“כן, כך אני מרגישה” – היא אמרה,
“אני הבכורה משלושה אחים, כל החיים הייתי חייבת לוותר על עצמי, בשביל להתחשב באחים שלי, או באמא שלי.
אז אני עובדת ולומדת ומשלמת עבור הלימודים, אבל למרות זאת, ההורים שלי לא מרוצים ממני.
אמא שלי תמיד נוזפת בי ואבא שלי לוקח את הצד שלה, בכל מה שהיא אומרת לי.
מאז שהייתי ילדה, ההורים שלי הקפידו עליי מאוד
והענישו אותי בחומרה, יותר ממה שהענישו את האחים שלי”.

ליאת התביישה מאוד בעצמה, בגופה ובחוסר היכולת שלה לספק את רצונם של אחרים,
נתפסה בה רוח של בושה ואשמה, שישבה על ליבה כמו שק אבנים כבד.
כאשר רוח הבושה מכה באדם, היא גורמת לו לחוש השפלה, כי היא חושפת את החולשות הנסתרות שלו לעולם.
זה הכביד על גופה של ליאת וכשלא מטפלים בכאב שבנפש- הגוף מגיב,
לכן פיזית היא הפכה לכבדה יותר ועלתה במשקל,

רוחות הבושה והאשמה מילאו את גופה וכבר לא נשאר מקום פנוי לנשמתה בתוך גופה שלה.
לכן נשמתה נדחקה מעט החוצה מהגוף, התרחקה ואיבדה מיקוד….
הרבה נשים מתביישות בגופן, הבושה נובעת גם מהסטנדרטים שהחברה והמדיה מציבות לנשים.
כשרוחות של אשם ובושה תוקפות את האדם, הן מחזיקות אותו בכלא רוחני, שקשה להשתחרר ממנו.
הן מעכבות אותו מלחיות את הייעוד שלו, מלשמוע את הקול האמיתי של נשמתו ומשתלטות על חייו.

ב”רפואת האמהות שלנו”, יש תרופה גם למצבים אלו, לסוגים של “רוח רעה” או אוויר רע שנכנס באדם,
מצבים אלו נקראים בפסיכולוגיה של יונג “קומפלקסים”.
אפשר לראות לכך עדויות גם בשפה העברית כשאנו שואלים: “מה מצב הרוח שלך?” או “איזה רוח שטות נכנסה בך?”.

הנונה (הסבתא) שלי, אמרה שעלינו לדבר עם הרוחות שתפסו את הנפש שלנו,
להכיר אותן, להבין מה באו ללמד אותנו ואז לבקש מהן יפה לעזוב.
היום, אחלוק עמכם תפילה לשחרר את הרוחות שתפסו בכם.

תפילה לרוח הבושה
(מומלץ להניח לפניכם מראש, קערת מאפים מתוקים מלאים בסירופ סוכר וכוס קפה שחור,
כמנחה-מתנה לרוח, ש”תאכל” את המנחה ותשחרר אתכם.):
מניין באת, רוח מעכבת של בושה?
באיזה שלב בחיים הגעת אלי?
באיזו פינה חשוכה תפסתי בך, מבלי לשים לב?
באיזו פינה חשוכה תפסת בי?
במה אני מתבייש? במה גופי מתבייש בעצמו? בפנים שלי? בעיניים שלי? באף שלי? במבנה הגוף שלי?
במוצא שלי? במצבי החברתי או הכלכלי?
מה השיעור הזה שבאת ללמד אותי? מדוע את מעכבת אותי? מדוע נשמתי ביקשה להתעכב?
(כאן כדאי לעצור לרגע ולהאזין לתשובתה של הרוח,שתדבר דרך “הקול הפנימי” שלכם).
אני נותן לך את המתוקים האלה ואני מבקש ממך לצאת מחיי ולעזוב אותי לנפשי.
את כבר לא חיה בתוכי, לכי לדרכך.
באת ללמד אותי, אבל אני רוצה להמשיך בדרכי בלעדיך.
אני רוצה להרים את ראשי, אני רוצה להתחבר לחסד,
אני רוצה להתחבר לאנרגיית האדמה, אני רוצה ללכת ביופי ובהרמוניה, עם היקום;
אני רוצה להיות חופשי, אני רוצה שהאור יאיר את דרכי והחושך יברח,
אין לי מה להסתיר ולהתעכב יותר!
הנה כאן באור מלא, גופי, נפשי ומחשבותיי,
אני מרגיש שלם על סך כל חלקי, חוזקותיי וחולשותיי.
אני מקבל את העתיד לבוא באהבה
ואעשה הכי טוב שאוכל לעשות, ברגע נתון.
וזה בסדר גמור.
אם פגעתי או עשיתי חטאתי, אתקן את דרכיי חדור אמונה ואחיה בשלום עם עצמי ועם אחרים.
רוח של בושה הסתלקי מליבי, מנפשי וממחשבותיי.
אני חי למען מי שאוהב אותי, שסולח לי, שמכיר בערכי.
אני חי למעני.
להתראות, להתראות, רוח של בושה.