בשנת 1639, יצא ספר קטן בשם “המשחה הסימפטטית” .
איתה ריפאו פצעים וחבלות, מבלי לגעת בהם כלל וכלל, אלא ע”י טיפול מרחוק.
האבקה הוכנה בעיקרה, מנחושת גופרתית ירוקה, אך הוסיפו אליה מומיו, אזוב שצומח על גולגולת של מת וכד’.
האדם שרקח אותה טען כי קיבל את התרופה הסודית, מנזיר בפירנצה.
הטיפול עצמו היה “אלחוטי”, על ידי פנייה לאנרגיה הטבועה בכל אובייקט, ניתן היה להפיק תוצאה חיובית מהאובייקט האמור.
“ניתן לרפא כל אחד שנפצע, גם אם הוא נמצא במרחק של עשרה קילומטרים ממך,
אם יש לך רק את הדם שלו” – כך נכתב.
את התחבושת הספוגה מהפצע המדמם, ייבשו והניחו בקערה, עליה משחו את משחת הפלא.
או משחו את המשחה על כלי הנשק הפוגע.
על אותו העיקרון ישנה סגולת ריפוי עתיקה, שאם אדם נחתך או מקבל מכה מסכין, מספריים או מוט ברזל, עליו למשוך את ה”כלי הפוגע” בשמן ולומר:
” לא הכאבתי לך אל תכאיב לי !”.
באורח פלא הסגולה עובדת, כל פעם מחדש והמכה או הפצע, מפסיקים לכאוב ומתרפאים.
אני מצאתי שהיא עובדת גם אם מקבלים מכה באצבע משולחן עץ וכד.
לעוד סגולות מהדורות הקודמים, אפשר להיכנס לפיסבוק שלי:
https://www.facebook.com/MuestrasMadresMedicina
מי הכהנים ורחיצה ריטואלית
“מית הכהנים” הם מי כהנים מבושמים בניחוחות פרחים, אשר הכהנים נטלו בהם את ידיהם,
בבית המקדש ואף בבתי הכנסת (החל מהמאה ה 16 ואילך).
את שארית מי הכהנים נתנו לנזקקים למען ניסים, ריפוי, פיריון, שקט נפשי וכד’.
האמונה בהלכות טומאה וטהרה וביכולות הסגוליות של מים מבושמים
(בשילוב עם ההתפתחות שחלה בתחום זיקוק הבשמים, בימי הביניים והלאה)
תרמה רבות לשימוש בתמציות צמחים מבושמות כפרקטיקת ריפוי עממית.
30/08/2021
אין תגובות
