“ה’ רועי לא אחסר.. דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה” (תהילים כ”ג) –
הרועה אשר היה דואג במיוחד לכבשים שלו, היה נוהג למשוך את ראשי הכבשים בשמן, בכדי לשמור עליהם ממזיקים, ממעופפים ומשרצים. לכן כאשר משחו את מלכי ישראל והכוהנים, דישנו ראשם בשמן ד’הון, כסמל לכך שה’ הוא הרועה אשר מנחה אותם, שומר עליהם מסכנות ומקדש אותם לעבודתו.
כאשר אתם משתמשים בשמן ד’הון שרקחתי לעבודה הרוחנית, אתם בעצם חוזרים על פעולה עתיקת- יומין קדושה, אשר מסמלת את האמונה שה’ איתכם ולצידכם, מנחה דרככם ושומר עליכם, ממש כשם שהרועה שומר על כבשיו.
וכבר נאמר, שכאשר ראש האדם מבורך בשמן ודשן , יהיה כן כל הגוף; כלומר לא יחסר לאדם דבר, כי כל מה שהוא צריך יזמין לו האל.
לכן אני מציע מגוון שמני ד’הון על פי מרשמים עתיקים לשמירה ולרפואות.
מִזְמוֹר לְדָוִד: יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב; יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע– כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן– נֶגֶד צֹרְרָי; דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה.
אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי– כָּל-יְמֵי חַיָּי;וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים.