בקהילות היהודיות ספרדיות מסלוניקי ואיסטנבול, הפך חג הפורים לחג של סיבוליקה מתוקה.
השבת שלפני פורים, "שבת זכור", זכתה לכינוי המרגש "שבת הכלות" (Sabbát de las novias) ובה חולקו בובות מסוכר שהיו יצירות אמנות מתוקות, לילדים ולמבוגרים.
הן נקראו "נוביאס די פורים" – כלות של פורים :
לבנות הכינו ממתקים בצורת כלות מסוכר (טוהר, מתיקות ונישואין מתוקים) כמו גם "באסטידור" (נול לתפירה), מספריים, סלסלאות ובובות.
ולבנים הכינו ממתקים בצורת כלי כתיבה, שעונים, פטישים (להכות בהמן הרשע) ועוד.
הבחירה בסוכר הלבן לא הייתה מקרית; הוא סימל את הניצחון המוחלט של האור על תקופות של חושך, ואת הפיכת האבל ליום טוב.
כמובן שבידי הילדים הם לא החזיקו הרבה זמן…
לצד בובות הסוכר, היו מחלקים גם "פולארס"- 'מגדלי' לחם פורים מתוק עם ביצה קשה כלואה בפנים.
אני מאחל לכולנו שנדע ימים מתוקים יותר. שיהיה לנו חשק כעם לחזור ולשמוח, ושנדע להתגבר על הכאב שהותירה המלחמה.
שנדע להרים שוב את הראש בתקווה, כשם שעשו יהודים רבים לפנינו במשך מאות שנים.
מי ייתן ונשוב לשמוח יחד ונמצא את הכוח להשתקם ולהתאחד שוב, בדיוק כפי שעשו אבותינו.


