אחד מגדולי המקובלים ופותחי־הגורלות היה רבי דוד יחיא יוסף צארום, אשר היה גדול בתורה.
מכיוון שרבני ירושלים נמנעו מלצרפו לבתי הדין שלהם, החליטו מנהיגי הקהילה התימנית להקים מוסדות נפרדים משלהם לכבודו, אך הוא התנגד למעשה זה ולפירוד בין העדה הספרדית והתימנית.

בביתו שבעיר העתיקה על יד הכותל המערבי, פנו יהודים ומוסלמים כאחד בכדי לבקש מזור למחלותיהם הנפשיות והגופניות. את תרופותיו נהג לרשום על פיסות־נייר, ואותן נהגו המטופלים לקנות בשוק הבשמים.
שוק זה שימש באותם ימים בית־מרקחת לתושבי ירושלים.
בשוק זה קנו את “החומרים” ולאחר מכן הכינו בבתיהם את התרופות, בהתאם להוראות שקיבלו.