בחנות אחת, בשוק ישן, היה מוכר עתיקות,
שכל היום רק היה יושב בפתח החנות מעשן נרגילה, שותה קפה וקורא עיתון…
היו הקונים נכנסים, עושים סיבוב בחנות ויוצאים
והוא אפילו לא טורח למכור להם…
באו אליו בעלי החנויות מסביב ואמרו לו: “יא חביבי, לא חבל על הפרנסה? קום ותעבוד!
נקה את החנות, קבל יפה את פני הקונים…”
ענה להם: “אם אתם חושבים שפרנסה באה מעבודה קשה, אתם טועים חברים…
הכל עיניין של מזל, צריך רק לשבת ולחכות להזדמנות הנכונה שתופיע”.
ניסו בעלי החנויות לשכנעו, אך הוא בשלו ולא מוכן להקשיב.
יום אחד, כמו שהוא יושב ככה וקורא עיתון, הוא נתקל בכתבה על אי מרוחק שבו חיים רק אנשים קיקלופים (בעלי עין אחת באמצע הראש),”הופה…” אמר לעצמו, “הנה ההזדמנות שלי לעשות כסף! אני אתפוס קיקלופ אחד, אכלא אותו בכלוב וכל מי שירצה לראותו ישלם לי מטבע זהב אחד וכך אתעשר”
שכר לעצמו סירה ויצא למסע למצוא את האי המיוחד, הים היה לא שקט, הגלים היו גבוהים… אבל הוא נחוש למצוא את האי.
בוקר אחד הוא התעורר ומרחוק הבחין באי, לקח את המשקפת והשקיף והנה על האי עומד קיקלופ ומנופף אליו לשלום, מיד הצטייד בחבל ורשת ללכוד את הקיקלופ, לקח את המשוטים וחתר בכל הכוח.
איך שהגיע לאי התנפלו עליו שני קיקלופים, הכניסו אותו לכלוב, לקחו אותו לשוק וצעקו: “מי רוצה לראות אדם עם שני עיניים? תמורת מטבע זהב אחד…” ומילאו את הכיסים ברווחים.
ובגלל זה אומרים: “הכול עניין של מזל, השאלה של מי…”