בני האדם נאבקים על פיסת אדמה ועל מקומם בצילה של אמא אדמה, כל אחד טוען לבעלות עליה ואומר: "היא רק שלי!".
אך בליבנו כולנו כמהים לשייכות, כמהים אל האדמה המקודשת; אל המולדת, אל הארץ המובטחת… וזאת קריאה פנימית, כמיהה עמוקה לנוכחותה של האנרגיה הנשית, לאמא אדמה, למקור החיים עצמם.
הדחקת הכוח הנשי בדתות המונותאיסטיות, יצרה חלל בנשמותינו- חלל שאנו מנסים עד היום, למלא באמצעות לקיחת בעלות ושליטה על אמא אדמה.

אך עלינו לזכור לכבד את רוח האדמה, להקשיב ללחישה של האנרגיה הנשית המקודשת, ולחוש את החיבור שלנו לכל מה שהוא גדול יותר מאיתנו.
כי רק אז, בלב פתוח, נוכל לשנות את קנאת האחים, אשר מרעילה את העם.
ונוכל להמיר את החרדה, הכעס, הזעם, הכאב ותחושת האובדן בתחושות חדשות,
של שלום, של הרמוניה, של אהבה ואחדות ממעמקי הנשמה.
כך גם נענה לקריאה הפנימית שלנו, וגם נחזור להיות חלק מהשלם (השלום) שאליו אנו כל כך כמהים.