בילדותי, אצל דודתי שהייתה לי כאם שנייה, עמד תמיד על המזנון פסלון קטן של שלושת הקופים.
דודתי סיפרה לי שהם אינם רק קישוט, אלא מייצגים דרך חיים. שלושה שערים שהנשמה עוברת בדרכה אל שלום פנימי:
כל מילה שלילית שאנו שומעים עלולה לחדור כמו חץ ללב, ולעיתים זרעים של פחד נשתלים כך בליבנו מבלי שנרגיש.
לכן חשוב לברך את שערי השמיעה, שלא נקשיב לשליליות.
ההשתקפויות שהעיניים רואות ממלאות את תודעתנו. בעולם יש גם טוב וגם רע, ורק מי שבוחר להביט בטוב זוכה לראותו.
לדיבור שלנו יש כוח לברוא. המילים שאנחנו אומרים מעצבות את אמונותינו, ואם נחזור ונאמר לעצמנו דבר טוב או רע, בסוף נתחיל להאמין בו.
לכן חשוב שנשמור על לשוננו, כדי שמילותינו יישאו ברכה לחיינו.
לזכר דודתי, יצרתי טקס קטן שמלווה אותי עד היום:
"אלוהים הכול יכול, ואמא אדמה,
אני מבקש בענווה: טהרו וברכו אותי
שלא אראה רע (כסו בעדינות את עיניכם בכפות הידיים),
שלא אשמע רע (כסו את האוזניים),
שלא אדבר רע (כסו את הפה),
ושלא אפגוש ברע בעולמי.
האירו בי את אור התקווה, האמונה והאופטימיות,
כי אני יודע שאתם שומרים עליי ומדריכים אותי לחיים טובים.
אמן. סלה."


